להתיידד עם התחושה

על זבוב מחמד ו-somatic tracking

קרדיט: Muhammad Daudy

אתמול השתתפתי בסדנה שעסקה במגע לטיפול בטראומה. הסדנה היתה מעשירה ומלמדת, אך רציתי להתמקד דווקא באירוע שולי שקרה בה. טיפלנו כמה משתתפים במשתתפת אחת והנחנו עליה ידיים. זבוב החליט לנחות על כף ידי שהונחה על רגל המשתתפת. היא היתה במצב רגיש בו היא זקוקה למגע הרציף ואני הייתי במצב של "עוף לי כבר מהיד" שלא אפשר לי להיות נוכח איתה. אז מה עשיתי? נשפתי על גב כף יד, הזבוב עף לו ומיד חזר. היו שם עוד שישה אנשים אחרים חוץ ממני, אך הוא החליט לחזור דווקא אליי. כך קרה שלוש פעמים. הבנתי שההתנגדות שלי להמצאות הזבוב לא עוזרת, וחשבתי לעצמי שאולי אנסה את השיטות שאני מלמד להתמודדות עם כאב על הדגדוג של הזבוב. הסתכלתי על הזבוב בגב כף היד שלי, הפעם יותר בחיבה ובסקרנות, ועקבתי אחריו בקלילות במחשבה ובתחושה. תוך שניות הדגדוג נחלש. הזבוב טייל לו ממרכז גב כף היד לאגודל ושמתי לב שזה בקושי מורגש ובטח לא מפריע. הוא נשאר על האגודל בעודי מתבונן בו ועדיין מנסה להשאר קשוב גם לרגל המשתתפת שמתחת לכף ידי. הוא לא זז וגם אני אני לא. בשלב זה המדריך ביקש להשאיר את המשתתפת לנוח. הזזתי את כף ידי, אך הזבוב נותר על האגודל. פתאום חשבתי שאולי לא סתם הוא בחר בי, ושמחתי שהוא נותן בי אמון. הלכתי לי ברוגע לחדר הסמוך והזבוב נשאר עמי. הראיתי לחבריי המשתתפים את זבוב המחמד שלי. כך הוא שהה ברוגע על כף ידי סה"כ כ-3 דקות עד שהחליט לעוף לו למקום אחר.

אמנם כאב הוא לרב פחות נסבל מטיול של זבוב על הגוף, אך העקרונות שיישמתי דומים. במחקר שנערך לאחרונה ופורסם בג'ורנל נחשב (Ashar et al. , JAMA Psychiatry 2021) השתמשו בגישה שנקראת Pain Reprocessing Therapy (PRT) או בעברית טיפול בעיבוד מחדש של כאב. בשימוש בגישה זו שני שליש מהנבדקים עם כאב גב כרוני ירדו מרמה ממוצעת של כאב 4/10 ל-0-1/10 (למעשה נרפאו מכאב כרוני) לאחר 8 מפגשים בלבד לאורך חודש. שינוי זה נשאר משמעותי גם שנה מתחילת הטיפול. התרגול המרכזי הנלמד ב-PRT נקרא somatic tracking, או בתרגום קלוקל לעברית מעקב גופני. אלה הצעדים המנחים של התרגול:

  1. שימו לב לתחושה מבלי לתייג או לשפוט אותה או אתכם, כאילו פגשתם אותה בפעם הראשונה. שימו לב שאני כותב תחושה כי "כאב" או "הכאב הזה" כבר מתייגים אותה. אם יש בתחושה כאב נשים לב אליו. נשאל גם – איזה סוג של כאב? האם קיימים בתחושה גם גוונים אחרים?
  2. עקבו אחר התחושה בסקרנות ובקלילות, כמו שילד בן שנתיים היה עוקב אחר חרק בגינה (זו ההנחיה שאני בד"כ נותן, והנה הפעם היא היתה יותר נאמנה למקור)
  3. שימו לב למחשבות שעולות (עם הזבוב עלו -"הוא מלוכלך", "אני צריך להתרכז עכשיו בטיפול", "האנשים האחרים מתסכלים עליי", "שיעוף מפה כבר", "זה בלתי נסבל") ולרגשות שעולים (פחד, תסכול, כעס, מבוכה). הכירו במחשבות וברגשות מבלי להתנגד אליהן. ניתן לתת לרגשות שם ולציין היכן הם מופיעים בגוף (למשל "עולה בי כעס בגרון")
  4. חזרו לעקוב אחר התחושה בסקרנות ובקלילות. הרפו כל נסיון לשלוט בה
  5. נשמו והרגעו, הזכירו לעצמכם.ן שהתחושה הזו אינה מצביעה על סכנה, אלא היא רק בפרשנות שגויה של המח (או במקרה שלי – זהו רק זבוב תועה ולא מסוכן)

השינוי יכול לבוא תוך שניות-דקות ספורות או שזה ידרוש תרגולים חוזרים. עדיף להתחיל את התרגול על כאב קל יותר ובסביבה מוגנת ושקטה. בשלב ראשון נרצה להיות עם הגירוי המכאיב באופן שונה מהרגיל. אם נתרגל בציפיה שהכאב יפחת או יפסק – אנחנו מחמיצים את מהות התרגול. הציפיה מכניסה מתח ולא מאפשרת לנו להיות ברגע הזה. ברגע שתתיידדו עם התחושה, כפי שאני התיידדתי עם הזבוב, היא תוכל גם לעזוב אתכם כידידים. אסטרטגיה לא חכמה להביא חתול בית אליי היא לרדוף אחריו. דווקא כשאני אהיה שקט ורגוע הוא יבוא להתחכך בי. כך גם לא ניתן לרדוף אחר הריפוי מכאב. כאשר אני בוחן תכופות אם הכאב עדיין שם – אני עדיין נותן לו להכתיב את סדר יומי. דווקא כשארגע, לא אחפש אותו ולא אהיה דרוך לקראת חזרתו – הכאב ירפה ויעלם.

תגובה אחת בנושא “להתיידד עם התחושה”

  1. אני זוכרת שבאחד מבירורים במרפאה ..בהנחת כפות ידיים על מפרקי הידיים הכואבים שלי.. לאט לאט נעלם הכאב…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.