בסוף נובמבר 2023 נפלתי ממכשיר כושר לולייני בביתי ושברתי את עצם הירך. הפציעה עצמה כאבה מאוד והיו צריכים לתת לי תרופות חזקות כדי לפנות אותי לבית החולים. למחרת נותחתי. לתוך העצם הכניסו מוט ארוך עם ארבעה ברגים. שכבתי בבית החולים לסוף שבוע ושוחררתי לביתי לאחר הדרכה קצרה של פיזיותרפיה להליכה עם קביים.
למזלי, לאחר הניתוח לא סבלתי מכאב משמעותי. קיבלתי הרדמה מקומית לאיזור ותחילה חשבתי שהיא זו שעושה את העבודה. עם זאת, לאחר שזו התפוגגה הכאב עדיין לא היה משמעותי. מצד שני גם התקשיתי מאוד להזיז את הירך ואת הברך. אלה היו נפוחות ועם שטפי דם. נאלצתי לישון על הגב בניגוד לשינה על הצד אליה הייתי מורגל. בשבוע הראשון חויתי כאבי גב בלילה. מרוב אי תזוזה של הרגל כמעט והתפתח לי פצע לחץ בעקב.
בשבועיים הראשונים לאחר הפציעה לקראת ערב הייתי עייף ועצבני. לא יכולתי לשמוע את הילדים שלי צועקים, והייתי צריך לפרוש לחדרי מוקדם. עקרונית, לא היתה לי סיבה להיות עייף כי לא הייתי פעיל רוב היום למעט פיזיותרפיה כמה פעמים בשבוע. נזכרתי בכל אלה שטיפלתי בהם שסבלו מכאב כרוני ועייפות והבנתי אותם הרבה יותר טוב. הסבר אחד לעייפות הוא שהגוף שלי עובד עכשיו בתיקון ובאיחוי וזה דורש אנרגיה. רבים לא יודעים שדלקת היא דבר חיובי, שתפקידה לרפא. רק כאשר זו יוצאת מכדי שליטה היא עושה בעיות. עם זאת, בתסמונות כאב רבות אין כלל דלקת ועדיין יש עייפות. הסבר שני לעייפות לאחר פציעה הוא רגישות יתר. על כך ארחיב יותר.
המשפט הידוע "הנכווה ברותחין נזהר בצוננין" מסביר על רגל אחת מהי רגישות יתר ומה מקורה. לאחר פציעה המח ומערכת העצבים המרכזית הופכים לרגישים יותר כי יש רצון למנוע פגיעה נוספת. לכן, לא רק הייתי עייף אלא גם הייתה לי אי סבילות לרעש. גם רגשית הייתי עם סף נמוך יותר. קליקים קטנים בברך או בירך היו מפחידים אותי למרות שלא היו כואבים. גם העלייה ברגישות לכאב (סף כאב נמוך יותר) היא חלק מרגישות יתר מרכזית. ככל שהפגיעה יותר משמעותית נצפה ליותר רגישות יתר. ככל שהאדם היה מראש בתפיסה קיומית של סכנה – הרגישות תהיה גבוהה יותר.
לעתים גם לאחר שהרקמה החלימה הכאב או העייפות ממשיכים. כתבתי על כך פוסט נפרד בעבר. זה לא סימן שההחלמה הפיזית עוד מתמשכת, אלא שהמח לא חזר למצב בטוח. הוא עדיין סבור שהסכנה הגדולה לפציעה נוספת עוד קיימת. במקרים כאלה לא ננסה לעבוד בהכרח על הרקמה שהחלימה אלא דווקא נחפש דרכים ללמד את המח שכעת המצב בטוח, בדרכים גופניות או בעבודה מנטלית-רגשית.
למזלי, רגישות היתר שלי חלפה עם הזמן. אני חושב שהיכולת שלי להגדירה ככזו ולהבין שזו חלק מההחלמה עזרו מאוד. בין אם לאחר פציעה ובין אם לאו כאב כרוני הוא תסמונת של רגישות יתר, וככזו יש לנו יכולת להשפיע עליו וגם להגיע לריפוי.
